החלטה בתיק בע"מ 1963/12

1.      מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 01.01.12 בעמ"ש 54602-11-11 begin_of_the_skype_highlighting ללא תשלום 54602-11-11 end_of_the_skype_highlighting (כב' השופטת צ' צפת) במסגרתו דחה את ערעור המבקש על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד בתנ"ז 36583-05-11 (כבוד השופטת ע' אלפסי), שליבתה העברת הקטין יליד שנת 2001, "קטין נזקק" (להלן: הקטין), למשמורת רשות הסעד והקביעה כי מקום חסותו בשנת הלימודים תשע"ג יהיה פנימיית נווה לנדי.

2.        להלן העובדות הרלוונטיות לעניין: המבקש ומשיבה 2 היו נשואים ונולדו להם חמישה ילדים; הקטין הינו השלישי ביניהם. לימים משיבה 2 עברה להתגורר עם ילדיה במקלט לנשים נפגעות אלימות ולאחר מכן התגרשו בני הזוג. עקב התנהגותו האלימה של הקטין, לא ניתן היה להשאירו במסגרת המקלט והוא הועבר לידי המבקש - אביו. נוכח התדרדרות במצב הקטין תחת פיקוחו של המבקש, ביום 30.6.2011, הוגדר הקטין בבית המשפט לענייני משפחה כ"קטין נזקק", כמשמעותו בחוק הנוער (טיפול והשגחה), התש"ך-1960 - שלא על דעת המבקש. פקידת הסעד עתרה לבית המשפט לענייני משפחה באשדוד להורות על מסירת הקטין למשמורת רשות הסעד אשר תקבע את מקום חסותו לפי סעיף 3(4) לחוק הנוער. פקידת הסעד הציעה תחילה כי המסגרת החינוכית בה ישהה הקטין תהא הפנימייה הקרויה קריית חינוך לבנים, פרי עץ חיים, בה שהה בשנת הלימודים החולפת. המבקש התנגד להעברת משמורתו של הקטין וביקש להותירו תחת משמורתו, תוך שהתחייב לשתף פעולה באופן מלא עם המסגרת החינוכית. כחודש לאחר מכן, נעתר בית המשפט לענייני משפחה לבקשת המבקש והורה כי הקטין לא יוצא ממשמורת אביו לפנימייה, אלא יועבר לידי המבקש למשמורת זמנית, ודרך הטיפול תהיה באמצעות השגחת פקידת הסעד. הקטין ישוב למסגרת הלימודים קריית חינוך לבנים, כאשר המבקש מחויב להעניק לו את הטיפול התרופתי לו הוא זקוק (החלטה מיום 26.07.11).

           יומיים לאחר פתיחת שנת הלימודים, סירב צוות הפנימייה להמשיך להחזיק את הקטין במסגרתו לנוכח התנהגותו בגין אי נטילת תרופותיו שנועדו לריסונו, בניגוד להתחייבות המבקש. עוד נטען בפנימייה שהמבקש משדר לקטין מסר שלילי ביחס להתאמתו למסגרת הפנימייה שנקבעה. בין לבין, הציעה פקידת הסעד את בית הספר "אילנות" כמסגרת חינוכית המתאימה לקטין, אולם המבקש סירב לה. פקידת הסעד בחנה שלושה מקומות נוספים שהוצעו על-ידי המבקש עבור הקטין ומצאה אותן לא מתאימות לקטין - בית ספר "נתיב" מיועד לקטינים בעלי הפרעות נפשיות קשות, "ארזים" מיועד לקטינים בעלי קווים אוטיסטים ופנימיית "בן שמן" הודיעה כי לא תוכל לספק את המסגרת הטיפולית האינטנסיבית לה זקוק הקטין. פקידת הסעד הציעה לבחון שילובו של הקטין בפנימיית "בית אביב" אך המבקש התנגד מן הטעם שהפנימייה איננה מנהלת אורח חיים דתי כפי שמקיים הקטין. בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת בית המשפט לענייני משפחה להשים את הקטין בפנימיית "בית אביב" נדחתה נוכח העובדה שהמבקש פנה בעצמו לבירור אפשרות לשלב את הקטין בפנימיית "בן שמן" - שאיננה דתית כלל.

           בהמשך, הוגש תסקיר פקידת סעד המתאר התרשמות שלילית מתפקודו של המבקש בכל הקשור לחינוך הקטין. צוין, כי "התנהלות האב מערערת ומחמירה את מצבו הנפשי של הקטין הנמצא בסיכון מתמשך המועצם על ידי האב" (עמ' 4 להחלטת בית המשפט לענייני משפחה מיום 16.11.11). נוסף על כך, הקטין נמצא ללא השגחה וללא טיפול תרופתי מלא, בניגוד להתחייבות המבקש וכפי שהובהר לו שמהווה תנאי להמשך משמורתו הזמנית על הקטין. בהתאם לבקשת המבקש נמצאה לקטין מסגרת חינוכית חלופית בעלת צביון דתי בפנימיית "נווה לנדי". טרם פתיחת שנת הלימודים הקודמת הקטין הביע רצון להשתלב במסגרת זו אולם בזמנו המבקש התנגד. במהלך המפגש ב"נווה לנדי" המבקש הביע תואנות רבות ביחס למקום. בסוף המפגש, עקב סירוב המבקש לשתף פעולה במציאת מסגרת מתאימה לקטין, פקידת הסעד ביקשה להורות על העברת הקטין למשמורת רשות הסעד שתקבע את מקום חסותו. הצעת בית המשפט לבחון שילובו של הקטין במסגרת של בית ספר לעיצוב התנהגות מטעם עיריית רחובות - מקום מגורי האם - לא יצאה אל הפועל בשל קשיים אובייקטיבים (בדיון מיום 09.11.11). במקביל, האם מסרה לפקידת הסעד כי היא מתקשה להתמודד עם התפרצויות הזעם של הקטין (עדכון עו"ס לפי חוק הנוער מעיריית אשדוד מיום 15.11.11).

           ביום 16.11.11 התנהל דיון בבית המשפט לענייני משפחה בנוגע לבקשת פקידת הסעד להעביר את הקטין למשמורתה. במסגרתו נשמעו עדויות הוריו ופקידת הסעד (הקטין מסר עדותו בלשכתה של השופטת בנפרד). לאחריו קבע בית המשפט את ממצאיו הבאים: הקטין נמצא חלק משעות היום ללא השגחת אביו או מבוגר אחראי כלשהו וניכר כי הקטין נמצא במצוקה. כלל המסגרות באשדוד נבחנו על ידי פקידת הסעד "מכל כיוון אפשרי". בית המשפט הדגיש כי המבקש מתקשה לקבל את העובדה שבנו זקוק לעזרה יוצאת דופן -

"חוסר היכולת של האב לתמוך בקטין דווקא בשעה שבה הוא זקוק לו יותר מכל, אומר דרשני...הוריו של הקטין...חרף אהבתם הרבה והכנה כלפיו, אינם מצליחים להעלותו על דרך הישר, אינם מצליחים להציב לו גבולות, אינם מצליחים ליתן לו את טיפול התרופתי לו הוא זקוק, ועל כן לא יוכלו להושיעו. אביו, אשר במהלך הקיץ ועם פתיחת שנת הלימודים לא נתן לו את הטיפול התרופתי הנדרש והסיתו כנגד פנימיית קריית חינוך לחיים, הוא שגרם להוצאתו מן הפנימיה. אביו הוא שסירב לכל מסגרת שהוצעה לו, לרבות בית הספר לעיצוב התנהגות באשדוד, חרף מסקנות ועדת ההשמה....אביו הוא האחראי לכך שהקטין את עיקר זמנו במשחקי "פוקר" במחשב ובמכונות המזל שבקניון, בהן מוצא מפלט לכעסיו ולקונפליקט התמידי בו הוא שרוי. כך, סולל הקטין את דרכו לעולם ההימורים ובהיותו ילד מהיר מחשבה, ככל הנראה עושה חיל בעולם מפוקפק זה." (עמ' 11 להחלטה).      

           עקב רצונותיו הבלתי מגובשים של אביו, נערכו ניסיונות רבים מצד פקידת הסעד למצוא עבור הקטין מסגרת חינוכית מתאימה לרצונות המבקש, אולם אלה עלו בתוהו. מאז חופשת הקיץ אשתקד ועד למתן פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה (משך זמן של כחודשיים ומחצה), נמצא הקטין ללא כל מסגרת חינוכית וחלה התדרדרות במצבו. על כן, בהחלטה מאותו יום הוחלט ליתן צו הוצאה של הקטין ממשמורת המבקש, ולצד זאת נקבע כי מקום חסותו בשנת הלימודים הקרובה יהיה בפנימיית "נווה לנדי".

3.        המבקש הגיש ערעור על החלטה זו, ובנימוקיו טען ביחס למספר סוגיות, הגם שעל החלטות שנתקבלו בעניין חלקן - המועד להגשת ערעור כבר חלף. משכך בית המשפט המחוזי התייחס לערעור המבקש כמופנה רק כלפי ההחלטה מיום 16.11.11 בעניין דרכי טיפול המורה להוציא את הקטין ממשמורת המבקש ולהשימו בפנימיית "נווה לנדי" במשמורת רשות הסעד. בית משפט המחוזי בבאר שבע דחה את ערעורו של המבקש מאחר שנמצא שאין כל ממש בטענותיו. נקבע שבית המשפט לענייני משפחה לא נענה לבקשת פקידת הסעד להוצאת הקטין אל אתר אלא רק לאחר שבדק מספר מסגרות חלופיות עבור הקטין תחת משמורת המבקש או אימו, לרבות על פי דרישת המבקש. היות שכל אלו כשלו או טורפדו על-ידי המבקש, התקבלה ההחלטה להשימו במסגרת פנימייתית במשמורת רשות הסעד. משכך הוחלט כי המדובר בערעור סרק.

           להשלמת התמונה, יצוין כי לאחר החלטת בית המשפט לענייני משפחה הקטין השתלב במסגרת הפנימייה. כחלק מהדיווחים השוטפים המוגשים לבית המשפט לענייני משפחה, עובדת סוציאלית מטעם האגף לשירותים חברתיים של עירית רחובות הגישה חוות דעת אשר מעידה כי הקטין לא מתלונן על התנהגות לא נאותה בפנימייה. נהפוך הוא, הוא מרוצה ממסגרת הפנימייה וניכר אצלו שיפור לטובה (חוות דעת מיום 23.02.12).

4.        בבקשת רשות הערעור שלפניי תוקף המבקש מספר החלטות נוספות שהתקבלו בעניין הקטין, ביחס לצו הנזקקות שהוצא כנגדו והחלטת ועדת ההשמה להשימו בבית ספר לעיצוב התנהגות שאינו דתי. כקודמיי, אף אני אתמקד אך בטיעונים כלפי פסק דינו של בית המשפט המחוזי בנוגע להחלטה על הוצאת הקטין ממשמורת המבקש והשמתו בפנימייה.

           ראשית טוען המבקש כנגד רשות הסעד: לטענתו פקידת הסעד הוציאה את הקטין ממשמורתו כדי למלא את מכסות האימוץ והרווחה להוצאת ילדים מחוץ למשפחה וכי הקטין סומם בכדורים ובתרופות מסוכנות על-ידי רשויות הרווחה. שנית, ולגופה של ההחלטה נטען שהיא שגויה והתקבלה שלא כדין. זאת היות שלא נשמעו ראיות ולא נבחנו חלופות הקיימות בחוק הנוער עובר להוצאת הקטין לפנימייה. כן נטען שלא נערכה בדיקה לעניין הפגיעה בקטין טרם קבלת ההחלטה. לדברי המבקש טובת הקטין היא להיות במסגרת ביתית בקהילה. הפנימייה בה הושם הקטין אינה מתאימה לו בהיותה פנימייה פוסט-אישפוזית, שמעניקה לקטין טיפול תרופתי שמזיק לו, ואשר נמצאים בה ילדים מבוגרים ממנו שנפגעו מאלימות קשה. כאן המקום להזכיר שהמבקש הוציא את הקטין מהפנימייה כדי לערוך לו הערכה פסיכיאטרית, בה הומלץ על תוכנית טיפולית במסגרתה ימשיך הקטין ליטול התרופות תוך הפחתת המינון (חוות דעת של פרופ' אלן אפטר מיום 13.09.11).

           משיבה 2, היא אם הקטין, מתנגדת לבקשה להעניק רשות ערעור. לטענתה, הבקשה אינה מעוררת שאלה בעלת חשיבות ציבורית החורגת מעניינם של הצדדים המצדיקה מתן רשות ערעור בגלגול שלישי. לדעתה הבקשה נעדרת, לאמיתו של דבר, נימוק משפטי ממשי כנגד החלטת בית משפט קמא. משיבה 2 תומכת בפסק דינו של בית משפט קמא שאישר את החלטת בית המשפט לענייני משפחה להשים את הקטין בפנימיית "נווה לנדי". בניגוד לטענות המבקש, אומרת משיבה 2 שהחלטת בית המשפט לענייני משפחה התקבלה לאחר שיקול דעת מרובה, שמיעת עדויות ההורים, פקידת הסעד והקטין, ובהתאם לחוות דעת שונות שהוגשו.

           משיבה 1, היא המחלקה לשירותים חברתיים באשדוד, גם מתנגדת לבקשה. לטענתה לא נפלה כל שגגה בפסק דינו של בית משפט המחוזי שאישר את החלטת בית המשפט לענייני משפחה באשר להשמת הקטין בפנימייה. ההכרזה על הקטין כנזקק התקבלה לאחר מספר הזדמנויות שניתנו למבקש לטפל בקטין תחת משמורתו. בעקבות ההכרזה, בית המשפט לענייני משפחה שמע את המבקש ואת כל הגורמים המקצועיים בעניין דרך הטיפול המומלצת בקטין עובר לקבלת ההחלטה. לשיטת משיבה 1, החלטת בית המשפט לענייני משפחה תואמת את טובתו של הקטין. היא מפנה להתקדמות הקטין מאז שילובו בפנימיית "נווה לנדי" כדי להעיד על כך. מכל מקום, מבוקש שלא להוציא את הקטין מהמסגרת עד תום שנת הלימודים הנוכחית, כאשר בסיומה יעריכו הגורמים המקצועיים מחדש את מצב הקטין.

5.        אודה שההחלטה בבקשה זו לא קלה עליי. תוצאה המפרידה בין אב לבנו איננה, כשלעצמה, משקפת את המצב הרצוי. ברם, לעתים אין מנוס מלהורות על כך לנוכח המצב המצוי על מנת להשיג את טובת הילד. לאחר עיון בבקשה, בתגובות לה ובהחלטות של בתי משפט קמא, מצאתי שאין מקום להיעתר לה. מעבר לטענות הכוללניות של המבקש כנגד טיפול שירותי הרווחה בקטין, המופנות גם כלפי החלטות קודמות ומאוחרות יותר להגשת הערעור לבית המשפט המחוזי, המבקש מעלה טענות משפטיות שאינן מבוססות על חומר הראיות.

           ראשית, באשר לטענתו כי לא נבחנו חלופות להשמת הקטין בפנימייה ולא נערכה בדיקה של הפגיעה בקטין, עולה מן החומר שרשויות הרווחה ופקידת הסעד שיתפו פעולה עם המבקש ועם בקשותיו השונות באשר למסגרת בה ישהה הקטין. למבקש ניתנו מספר הזדמנויות שונות לטפל בקטין תוך שהוא במשמורתו, אך הוא כשל לקיים את מחויבותו - במהלך החודשים הראשונים של שנת הלימודים, הקטין לא שולב באף מסגרת חינוכית לאחר שהפנימייה קרית חינוך הודיעה שלא תוכל להמשיך לשלבו בעקבות התנהגות המבקש. האחרון היה סיבה עיקרית לתוצאה זו, כפי שפורט בהחלטת בית המשפט לענייני משפחה. המבקש טרפד פגישות שונות עם מסגרות חינוך, הסית את הקטין נגדן, וסירב לשתף פעולה עם רשות הסעד. המבקש אף לא הקפיד על הטיפול התרופתי שנקבע עבור הקטין בנו, תוך כדי שהתנהגות הקטין מתדרדרת והוא מכלה את זמנו במשחקי "מזל" והימורים. למרות זאת, בית המשפט דחה מספר בקשות להוציא את הקטין ממשמורת המבקש והורה להותירו במשמורת האב בכפוף לפיקוח של פקידת הסעד (החלטה מיום 26.07.11). בית המשפט אף העלה הצעה מטעמו לשלב את הקטין במסגרת בית ספר לעיצוב התנהגות בעיריית רחובות תחת משמורת של האם. אלא משחלפו שלושה חודשים מתחילת שנת הלימודים והקטין עדיין שהה בבית והמבקש לא נעתר לאף מסגרת שהוצעה, התקבלה החלטת בית המשפט לענייני משפחה להוציאו ממשמורת המבקש.

           שנית, באשר לטענת המבקש כי לא נשמעו ראיות טרם קבלת ההחלטה, הדבר מפתיע. ניכר כי בית המשפט לענייני משפחה שמע את הצדדים מספר לא מבוטל של פעמים טרם שנתן החלטתו. כב' השופטת ע' אלפסי אף ערכה שיחה עם הקטין בלשכתה. היה באפשרות המבקש להביא עדים מטעמו. ההחלטה התקבלה על בסיס תשתית עובדתית סבוכה וארוכה, אשר למעשה בקשת רשות הערעור שלפניי מבקשת לתקוף. כפי שקבע בית משפט קמא, נראה שהמבקש אינו רואה עין בעין את טובת הקטין עם שלל הגורמים המקצועיים. לטענתו הוא אינו זקוק למסגרת לימודית חריגה, הגם שנקבע על-ידי וועדת ההשמה באשדוד שיש לשבצו במסגרת של חינוך מיוחד בבית ספר לעיצוב התנהגות. לטענתו אין צורך להשימו במסגרת פנימייתית אלא מקומו בבית ובקהילה. זאת בעוד שדווח כי בזמן ששהה הקטין תחת משמורת המבקש, תפקודו של הקטין ירד משמעותית.

           מעבר לכל האמור יש לציין שהבקשה אינה מעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם של הצדדים. התשתית העובדתית הארוכה שנפרשה לעיל מעידה כי למעשה עניינה של הבקשה היא מצבו של הקטין בענייננו. כבר נקבע שכעיקרון אין מקום ליתן רשות ערעור אפילו המדובר בטעות של יישום הדין על המקרה, כל עוד לא נגרם משום עיוות דין למבקש (רע"א 4357/07 האות נתניה רועי בע"מ נ' ניוטון (12.7.2007)). כמובן יש מקום לגמישות יתר בהענקת רשות ערעור כאשר מדובר בהחלטה בענייני משמורת. אולם כאן ההליכים הרבים שהתנהלו לפני בית המשפט לענייני משפחה טרם קבלת ההחלטה להוציא את הקטין ממשמורת המבקש, והניסיונות החוזרים ונשנים למצוא מסגרת שתהיה על דעתו, מעידים כי אין הצדקה להתערב בהחלטה שנבחנה היטב על-ידי בתי המשפט, ונתמכה באופן ברור בחוות דעתם של הגורמים המקצועיים. יתר על כן, עולה שהעניין ייבדק שוב לקראת שנת הלימודים הבאה.

6.        דין הבקשה להידחות. בנסיבות העניין, אמנע מעשיית צו להוצאות.

           ניתנה היום, כ"ז סיוון התשע"ב (17.6.2012).